צעצועים בשלט רחוק

איזה אושר, הילדים היו בעננים מרוב שמחה. חלום שהתגשם. ואני צופה בהם מהצד כבר יומיים. צופה בהם משחקים בצעצוע החדש הגורם להם להתגלגל מצחוק יותר מכל צעצוע אחר. התרגשות גדולה! זה מעציב אותי ויוצר המון מתח. את הבטריות יש לטעון- זמן מת, האדומה איטית יותר מהכחולה, אוף, למה ? זה לא פייר! מתי כבר הבטריות יהיו מלאות? והם משחקים- יושבים עם השלט הרחוק ומתבוננים במכוניות נוסעות ברחבי הבית במהירות מטורפת. מלהיבים גם את אחותם הקטנה אבל " אוי תיזהרי את תדרכי עליהן!", "זוזי, זוזי, את תשברי לנו אותן". סוף סוף הבטריות שווקו. בבכי כעסו הילדים על המכוניות המטופשות, ואח"כ שקט. הם התיישבו תשושים לגמרי מהמשחק. אבל הם לא באמת שיחקו משום שלא היה זה המשחק שלהם. היה שה משחק של כוח ושל שליטה מרחוק. מאוחר יותר, הרכבת יצאה החוצה ואיתה גם המכוניות הישנות. הסתכלתי עליהם משחקים. ראיתי את האינטראקציה בניהם, כיצד הם בוחרים שם לכל מכונית, מעניקים חיים לכל פריט בזכות דמיונם העשיר- הכול אפשרי משום שאף אחד לא שולט מרחוק בשני. שום נזק לא נגרם. המכוניות הנהדרות ייעלמו בקרוב. המכוניות הישנות יהיו כאן תמיד, מציעות אין סוף אפשרויות למשחקי דמיון.